ביקרתי אתמול בספריה הלאומית החדשה במסגרת סיור מודרך. סיור מרתק במוסד החשוב הזה, שמתאמץ להציג את צדדיה היפים של ישראל, את הפתיחות והמגוון והשקיפות, את התרבות עתיקת הימים שלנו, את הסיפור שגדלנו עליו, זה שמוצג בעוד אלפי תערוכות ומוזיאונים ביניהם אנחנו נודדים מילדותנו. העם הרדוף אך עתיר המסורת והתרבות שהצליח אחרי אלפיים שנה למצוא לו מקום, לו ולתרבותו, שמשלבת ישן וחדש, פרטיקולרי וגלובלי.
הספרים העתיקים פתוחים לתצוגה בפרקים המתאימים, התנ"ך בין אלף השנים נדד בקהילות בסיפורי גבורה כתוב בעברית, שאנחנו מסוגלים לקרוא, מרגש. בתנ"ך פתוח לתצוגה בסיפור סדום שבו אברהם תובע מאלוהים צדק, ה"שולחן ערוך" המודפס הראשון פתוח בהלכת פדיון שבויים. טרום המדינה מיוצג באמצעות "דירה להשכיר" האנטי גזעני. בסרטון התדמית נתנו פתחון פה גם למלומד ערבי, שבחר להציג כטקסט מייצג דווקא טקסט מתורגם מעברית, ולהשוואה יפה בין הכתיב העברי לערבי. הישראלים בסרטון בחרו כטקסט מכונן את התקווה ואת "מגש הכסף". קפקא, הסופר הקוסמופוליטי, מוקרא בשלל שפות, ביניהן ערבית. הטכנולוגיה המרשימה של שימור הספרים, הקיטלוג שלהם, הוצאתם לבקשת הקוראים והחזרתם באמצעות רובוט ענק שלעולם אינו טועה, הבניין המרשים העומד בשורה הראשונה בעולם בסטנדרטים של "בנייה ירוקה", האמנות הניבטת מכל פינה, הגינון המקסים שרובו צמחי תבלין ועצי פרי, לרווחת כל באי עולם.
הפסל של מיכה אולמן בחוץ מתכתב עם הפסל "הספרייה הריקה" בברלין. גם בירושלים יש חלון ברצפה, אבל בחלל שמתחת מצויים חמישה מיליון ספרים. החלונות למרתף הספרים - בצורת האותיות אלף, A, אליף. משואה לתקומה ואור לגויים.
כאלה אנחנו, נטועים בתרבותנו אך גם קוסמופוליטיים, מחדשים ומשמרים את תרבותנו אך גם פתוחים לתרבויות אחרות, מודרניים וטכנולוגיים, ירוקים, ערש התרבות מאז ומתמיד ומובילי תרבות היום, אוהבי אמנות, מכבדים את האות והמילה ואת היכולת והזכות להתבטא.
כאלה אנחנו?
בתזמון מושלם, קילומטרים ספורים משם, באותה עיר ש"חוברה לה יחדיו" שוטרים מחרימים ספרים לאחר שהשתמשו בטכנולוגיית "גוגל טרנסלייט" כדי להבין מה כתוב בהם. מפשפשים בספר החוקים הכתוב בעברית התקנית ששבנו להשתמש בה אחרי אלפיים שנה כדי למצוא את הסעיף המתאים. עוצרים את בעלי חנות הספרים והשופט הישראלי מאריך את מעצרם.
כאלה אנחנו.
