סרבו למלחמה

אתמול ב"הבימה", כאשר חילקתי מדבקות "סרבו למלחמה" שהפקנו, שאלה אותי אישה מבוגרת – אני כבר מזמן לא בצבא, איך אני יכולה לסרב?

שאלה טובה.

אולי הביטוי המדוייק יותר הוא "עימדו נגד", לא רק "התנגדו". פעלו נגד. עימדו בזרם השוטף של הנהר העכור והתנגדו.

ביום רביעי הוזמנו ל"איפטר" אצל פעילים וידידים פלסטיניים. אחרי הארוחה המעולה פתחנו מעגל שיחה. מהצד שלהם הייתה אווירה קודרת, בין השאר כתוצאה מייאוש מוחלט מהיכולת להניע את הפלסטיניים לפעול פוליטית נגד הכיבוש. הדרך היחידה הפתוחה לכאורה – שאינה דרכם של מי שהתארחנו אצלו – היא דרך האלימות, ואף היא חסרת תוחלת וגובה מחיר אדיר.

מרבית הפלסטינים עוסקים בהישרדות, העוני מעמיק. מי שיעז להתנגד לכיבוש, אפילו מילולית ברשתות החברתיות, עשוי למצוא את עצמו במעצר ולסכן את חייו, את בריאותו ואת משפחתו. בתנאים האלה כל מחאה וכל התנגדות היא גבורה שמחייבת קורבן אישי משמעותי, ומעטים מסוגלים לכך. הם מסתכלים בעיניים כלות במתנחלים שעושים ככל העולה על רוחם. האלים גובר וכוחות הבטחון מגבים כל גחמה כל השתלחות וכל התפרעות.

לפני שנתיים, טרום המלחמה, היינו באותו מקום ב "איפטר", גם אז האווירה הייתה קודרת, אבל עדיין היה נראה שיש מה לעשות, ואכן עשינו, יחד. עכשיו המצב השתנה. אנחנו הישראליים לא במצב הזה, עדיין. לכן הם מצפים מאתנו לפעול, בצדק. לפעול פוליטית, לא רק כמגיני זכויות אדם.

אז לסרב מבחינתי זה לעמוד נגד. ראשית, להגיד בקול גדול שהמלחמה חייבת להיפסק, לתת לגיטימציה למי שכן יכול לסרב למעשה הצבאי, כי דגל שחור שצורב את העין מתנופף מעל חידוש המלחמה.

לסרב זה לעמוד נגד הרדידות והפחדנות המחשבתית שמסתירה את הקשר בין פשעי המלחמה והכיבוש והאפרטהייד, לבין הרס הדמוקרטיה. מה יותר ברור מהחלטה לחדש מלחמה, להרוג ילדים ולהפקיר חטופים רק כדי להחזיר מפלגה כהניסטית לקואליציה, לאפשר להיפטר מאחרוני שומרי הסף ולקעקע סופית את הרשות השופטת?

אבל לסרב ולעמוד נגד זה לא רק למחות ולצעוק, לא רק להביע באומץ עמדה לא פופולרית, לא רק להסתכל למציאות בעיניים. כל זה הכרחי אבל לא מספיק. לסרב ולעמוד נגד זה גם לפעול. אני וחבריי עושים זאת באמצעות הגנה על קהילות רועים מפני אלימות מתנחלים. יש עוד הרבה דרכים, פוליטיות, כלכליות, ציבוריות.

את כל זה ניסיתי לומר לאותה אישה בשני משפטים, אני לא יודע אם שכנעתי אותה (מוזיקה מחרישת אזניים ברקע) אבל מדבקה היא לקחה והדביקה על החולצה. היא ועוד 1,000 איש שגמרו לנו את כל מדבקות ה"סרבו למלחמה" שהבאנו. ואחרים שלקחו והניפו שלטים שלנו ושל אחרים ברוח דומה.

על הבמה ב"הבימה" לא היינו קיימים, שם התגאו בכך שמפלגות האופוזיציה הציוניות, קרי היהודיות, שיתפו פעולה נגד התקציב ונגד שאר החקיקה הפשיסטית. נפלא. פשעי מלחמה? כיבוש? מלחמת מתנחלים? הס מלהזכיר.

לעת עתה מהבמה אנחנו נעדרים. בקרב הציבור המפגין משתנה אט אט, אולי, כיוון הרוח.