%20(1).avif)
ח"כ איימן עודה עורר סערה כאשר פרסם ציוץ בעקבות שחרורן של דורון, רומי ואמילי משבי החמאס. בציוץ נאמר "שמח על שחרור החטופים והאסירים. מפה חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש. כולנו נולדנו בני חורין". הציוץ הזה הקים עליו מתקפה רבתי עליה הגיב ח"כ עודה.
תקראו את הטקסט הזה של איימן עודה וצאו מהקיבעון הלאומני. יש כאן שני עמים, או שהם יסתדרו אחד עם האחר או שהם ירצחו אחד את האחר, אין דרך ביניים. גילוי אמפתיה עשוי להיות שלב ראשון בדרך להחלמה. לא אמפתיה לרוצחים (גם לא לרוצחים ישראליים, ואני מתכוון גם לחלק ממה שעשו חיילי צה"ל), כן למי שנאבק בדרכים אחרות, ואלה הם האסירים הפלסטינים ששוחררו ביום ראשון.
עודה: ״אני מבין שאנשים רבים נפגעו מהציוץ שלי. הבנתי שלצערי שגם נפגעו משפחות חטופים שעם רובן אני בקשר הדוק ותמכתי במאבקן לאורך כל הדרך, וזה באמת מצער אותי מאוד. נקודת המבט שלי כפלסטיני אזרח ישראל שונה כנראה מנקודת מבטם של הרבה יהודים אזרחי ישראל. בעוד שניכר כי רבים מכם נוטים לראות בעיקר את הסבל היהודי, אני רואה וכואב את הסבל של שני העמים. זאת פשוט המציאות, לא רק שלי כי אם של כלל הערבים החיים במדינה. כשצפיתם בהתרגשות בצעירות החטופות, החפות מכל פשע, חוזרות לחיק אמהותיהן, גם אני צפיתי והתרגשתי. אבל אני גם ראיתי את השחרור של 90 אסירים, או, ליתר דיוק, אסירות וקטינים, נערים ונערות. אלה האסירים ששוחררו - האמת הפשוטה היא שלא שוחרר אף אדם שהואשם ברצח. רוב המשוחררים הפלסטינים באותו יום כלל לא הואשמו בדבר! צעירים וצעירות שישבו במעצר מינהלי בלי שנאמר להם אפילו במה הם מואשמים. אז כן, למרות שאולי קשים לכם דבריי, אני אזרח בישראל שרואה וכואב גם את הסבל הפלסטיני, הסבל של בני העם שלי שחיים תחת כיבוש. לצד זאת, אני כואב גם את כאב העם האחר, גם אם בנסיבות הקיימות הכיבוש נעשה בשמו. כפי שאומר משפט מפורסם: "כל עוד אתה מרגיש כאב, סימן שאתה חי. כל עוד אתה מרגיש כאב של אחרים, סימן שאתה בן אדם" אני אדם החש את כאבכם, ואני גם חי ומרגיש את כאבו של עמי. אל תכנעו לגל ההסתה והסילופים."
