פאטמה סאלם נפטרה מדום לב בלילה שחלף. אפסו כוחותיה של האשה האמיצה, שנלחמה על הבית שלה בשייח ג'ראח נגד כוחות רבים וחזקים ממנה.
פאטמה נולדה בבית הוריה בשייח ג'ראח, ויותר משבעים שנה חיה בו, ילדה ילדים וגידלה בו נכדים. במשך שנים סבלה מהתעללות מתנחלים בפתח דלתה ובבתי המשפט. המתנחלים חשקו בביתה, והיא לא ויתרה. נחושה ותקיפה עמדה מולם. "אין לי לאן ללכת," חזרה ואמרה בהפגנות ימי שישי בשכונה.
"מה שלומך?" הייתה שואלת בתוך החיבוק. ומנשקת על שתי הלחיים, ומודה בשפע מלים חמות על התמיכה בה. מחלה קודמת גרמה לעיוות בפניה, אך העדות לכך נמחקה ברגע המפגש האישי איתה. לכל אחד ואחת העניקה תשומת לב פרטית, חמה ואצילית.
פאטמה עזבה את העולם הישראלי הרע באמצע מלחמה נוראה. מותה מסמן את קצה גבול יכולת ההכלה האנושית.
עכשיו אני מחבקת את פאטמה סאלם חיבוק אחרון. הלוואי שהצדק יבוא ויעמוד לצידה שם למעלה, במקום שבו אין כניסה לרשעים.