.avif)
הוא מגיע רכוב על סוס כאילו הוטלה עליו משימה. חודר לשטח הפרטי של יישוב הרועים הפלסטיני, סובב על מקומו בין המבנים, מבלבל את הסוס שאינו מבין את כוונתו. כי סוסים נועדו לשאת את רוכביהם ממקום אל מקום. אבל הסוס הזה, אומלל ככל היצורים הנתונים לשרירות לב בעליהם, משמש את נער המתנחלים לפעולה התקפית מטמטמת, כל כולה איום על ילדים ונשים פלסטיניים. קיומו של הסוס מתחת לישבנו של הנער מכוון לשלילה, למחיקה.
הוא מגיע מן המאחז הלא חוקי הסמוך בשליחותו של המתנחל הבוגר. המתנחל מלמד אותו להתאכזר, להרע. שולח אותו על סוסו לטפוף בין בתי הפלסטינים כדי להמאיס עליהם את החיים במקום שאותו חומד המתנחל.
נער המתנחלים מהדס על סוסו בשתיקה קהה, או שהוא פורץ בצווחות שקריות, מעליל על הפלסטינים המבוהלים כאילו זרקו עליו אבנים, מנסה לדרוס בפרסות סוסו את הפעיל לזכויות אדם שמצלם אותו.
ככה זה עובד. נער המתנחלים, שהופקד בידי המתנחל תמורת דמי מחייתו, מופקר לחיים של הזנחה ריגשית ופיזית, כדי שיתעצב בתבנית האנוש הסדיסט האוטומטי. על כן פניו המרושעים אטומים, שערו דביק ומדובלל, מעיד על ימים רבים ללא חפיפה, בגדיו מרושלים ומזוהמים, עיניו בוהות או נוטפות רוע.
הוא מרגיש בטוח על הסוס, יודע שאיש לא יעז לצאת נגדו, כי הצבא והמשטרה מגבים את מעשיו. התנהלותו האדנותית בשטח הפרטי של הפלסטיני מצהירה: אני יכול לעשות מה שבא לי, למי שבא לי, מתי וכמה שבא לי.
אלה יהיו חייו, זאת תהיה מורשתו. הוא הנשק ההתקפי הלא סודי של המתנחל המשתמש בו. במקום ללמוד, להיות מחובק, להתחנך כדי להתבגר כאדם נורמטיבי, אינדיבידום בחברה מוסרית. פני נער המתנחלים על סוסו הם פני העתיד הישראלי. פניה של תרבות שוויתרה על שפתה לטובת נהמות ונסוגה אל קיום שבטי מתבהם ואלים.
