גניבת העדרים הפלסטינים ביו"ש נועדה למוטט את קהילות הרועים

"כנגד החשוד יש חשד לעבירות של גניבה ושל תקיפה. אין מחלוקת כך גם קבע ביהמ"ש בדיון הקודם כי עבירת הגניבה גם לא הוכחה וגם אינה ראשית עילה למעצר. הראיות לגבי התקיפה אינן קיימות למעט עדות של 'הנתקף'. יש לציין שעדותו כמו גם 'הזיהוי' שהוא עשה לתוקפיו אינן מהרמה הגבוהה ואינן נתמכות בשום ראיה נוספת."

אלה הם משפטי הפתיחה של החלטה שכתב שופט בית המשפט הצבאי יהודה ב-26.6.2024. ומיהו אותו "נתקף" שעדרו "נגנב" ועל בסיס תלונתו נעצר רועה פלסטיני תושב ראס אל-עין שבבקעת יריחו. מדובר בזוהר סבח שהקים מאחז לא חוקי לא הרחק משתי קהילות רועים פלסטיניות. רק עובדת הימצאם של פעילי "מסתכלים לכיבוש בעיניים" שנכחו באזור התקרית ותיעדו אותה נחלץ אותו רועה ממעצר.

כך היה גם בליל שבת 8.3.2025. בשעת ערב מאוחרת, שעה לא מקובלת לרעיית צאן, הגיע זוהר סבח עם עדרו לאזור גדרות הצאן של הרועים הפלסטינים. זמן קצר אחר כך פשטו עשרות מתנחלים חמושים בכלי נשק ובאלות על דירי הצאן של משפחות אחדות בראס אל-עין, פתחו את השערים והבריחו למעלה מ-1,000 ראשי צאן. במקביל הגיש זוהר סבח תלונה על כי נגנב ממנו עדר.

עובדת הופעתם המיידית של תריסרי מתנחלים מלמדת שהיתה זאת פעולה מתוכננת ומאורגנת. שוטרי מחוז ש"י לא נקפו אצבע כדי למנוע את הגניבה למרות הודעות של פעילי "מסתכלים לכיבוש בעיניים" שנכחו באזור. אך השוטרים לא התבטלו – הם עצרו את בעל העדר הפלסטיני בחשד ל"גניבה" למרות שהנסיבות בשטח הראו את ההיפך. באתר "הארץ" נכתב: "המשטרה הודיעה הערב כי עצרה פלסטיני שגנב 50 כבשים מהמאחז 'החווה של זוהר סבח', וטענה כי הוא קשר עצמו למעשים".

שיטת התלונות השיקריות מצליחה בזכות שיתוף הפעולה של כוחות הבטחון. המשטרה מקבלת כעובדה מוכחת כל גרסה שמעלים המתנחלים. כך נמסר מדוברות המשטרה ל"הארץ" בעקבות האירוע בראס אל-עין: "כוחות משטרה מתחנת בנימין וכוחות צה"ל מחטיבת הבקעה והעמקים החלו בסריקות לאיתור העדר (שנגנב לכאורה – מערכת האתר). הכוחות הגיעו לבדואיה, סמוך לכפר הפלסטיני עוג'ה, שם איתרו הכוחות את העדר שנגנב. במקום נמצא חשוד פלסטיני בגיר, אשר עם הגעת הכוחות ניסה להימלט, לאחר מרדף רגלי הוא נתפס ונעצר. העדר הוחזר לבעליו על ידי הכוחות". העובדה הנכונה בגרסת המשטרה היא שפלסטיני נעצר. עובדה נוספת היא שאחרי שני לילות במעצר הובא החשוד ביום ראשון בפני בית המשפט הצבאי ששיחרר – בצעד די חריג - את בעל העדר בערבות של 1,000 שקלים.

כך גם כוחות הצבא, שאינם ממלאים את חובתם על פי הדין הבינלאומי להגן על תושבי השטח הכבוש. גם כאשר הצבא נענה לקריאות של פעילי זכויות אדם בעקבות התנכלות מתנחלים לתושבים המקומיים, החיילים נותרים אדישים במקרה הטוב.  

אתר YNET דיווח השבוע על זינוק של 30% באלימות נגד פלסטינים ביהודה ושומרון גם מצד חיילים. בידיעה מסופר כי על פי גורמים צבאיים בכירים קיימת עליה מדאיגה במקרי האלימות והעבריינות של חיילי צה"ל כלפי תושבים פלסטינים. "נוקטים בפעולה רק כשיש תיעוד וידאו של אירוע, ובצבא מפחדים מהליכים בחו"ל", אמר הגורם הצבאי. לדבריו "גם זה בעצימות נמוכה ובעצלתיים, ובאופן שבדרך כלל מסתיים אחרי חודשים ארוכים בלי עונשים אמיתיים. אם זה 'רק' תלונה של פלסטיני אין שום סיכוי שהמשטרה תפתח בחקירה".

באשר למשטרה אמר הגורם: "היא ממילא לא עושה כמעט כלום נגד פשיעה לאומנית וטרור מצד מתנחלים כבר שנים, ותחת השר איתמר בן גביר חדלה לחלוטין". הגורם הוסיף כי "בצבא, במקרים שבהם אין צילום, פועלים בדרך דומה ומערימים על התושבים קשיים עצומים כדי שלא יוכלו לדווח בזמן ולהגיש תלונות, וכדי שמקרי ההתעללות בהם או ברכוש שלהם לא באמת יטופלו".

בחזרה לראס אל-עין. עוד באותו לילה החזיר זוהר סבח בתיווך (!) המשטרה 22 ראשי צאן לתושבים הפלסטינים  שלדבריו "הגיעו למאחז שלו בטעות". בעלי עדרי הצאן הגנובים החליטו בפעם זאת להגיש תלונה במשטרה. הם הגיעו ביום ראשון למשטרת בנימין ונאלצו ל"התייבש" מחוץ לתחנה כל היום ולבסוף נשלחו הביתה בתואנה שאין בתחנה חוקר דובר ערבית, למרות שלפי הנוהל חוקר כזה חייב להיות כל יום. הם באו שוב ביום שני וגם בפעם זאת נאלצו להמתין עד אחר הצהריים "כי החוקר עסוק". לאחר שעות הורשה אחד מבעלי העדרים למסור עדות בעוד האחרים נשלחו לביתם בטענה ש"אין טעם שיגישו תלונה כי ממילא כל התלונות יהיו אותו הדבר".

באתר "שיחה מקומית" מתארת מיכל ברייאר במשפטים ספורים את השיטה: "נכנסים עם עדר ללב הכפר, טוענים שהפלסטינים גנבו כבשים, ואז מתחילים 'להחזיר את הרכוש הגנוב', כלומר לעבור בין הדירים של המשפחות ולרוקן אותם מהצאן. את העדרים מיהרו המתנחלים להוביל הרחק מערבה, תוך שהם משאירים מאחוריהם גדיים שחוטים שלא יכלו ללכת מהר מספיק.

"גניבת העדרים איננה רק גניבת רכוש; משמעותה מיטוט הקהילה כולה, שהרעייה היא מרכז חייה וגם מקור הפרנסה העיקרי שלה. זאת, כמובן, בדיוק המטרה. מאז תחילת המלחמה נאלצו כבר קהילות רבות לנוס על נפשן בגלל הפחד מפני האלימות שמפעילים המתנחלים תושבי המאחזים, ובהיעדר יכולת של תושבי הקהילות והצאן לשרוד תחת הטרור שהם משליטים בשטח."

‍