ביום שני בשבוע שעבר יצאו שני בני דודים מהכפר דקייקה, האחד עם כמה גמלים והאחר עם עדר עיזים, לחפש מעט עשב במדבר הצחיח שלא ראה טיפת גשם כבר זמן רב. ואז הופיע מעליהם הליקופטר.
דקייקה היא כפר בדואי דל ונידח בדרום הר חברון, סמוך לקו הירוק. למרות אינספור התנכלויות של מתנחלים ושל הרשויות, הצליחו בני הכפר להיאחז באדמתם, הנמצאת למזלם מחוץ ל"שטח אש 918" הידוע לשמצה, ואף לאשר לו תוכנית מתאר (בסיוע עמותת "במקום"). התוכנית מגנה על בתיהם מהריסה, אך אל דאגה, לכוחות הכיבוש יש שלל דרכים יצירתיות להתנכל לתושבים.
ההליקופטר נחת ליד השניים ואחריו הגיע למקום טנדר של רשות הטבע והגנים, כן, אלה עם סמל היעל. כמו רשות העתיקות וגופים נוספים, בשטחים זו עוד זרוע של הכיבוש. הפקחים לקחו את השניים, משאירים מאחור את העדר שהתפזר בבהלה.
הרועים נלקחו למחנה צבא סמוך, שם הם נאזקו ועיניהם כוסו בפלנלית כמקובל. בערב הועברו למשטרת ערד, בילו לילה במעצר, והובאו למחרת לבית המשפט בבאר שבע. רק אז הוסבר להם במה הם מואשמים: כניסה לשמורת טבע.
"זה שטח פתוח", הם ניסו לטעון, "אנחנו תמיד רועים שם". כלום לא עזר. הם קיבלו דו"ח בעוון "הכנסת עדר עיזים [בדו"ח השני: גמלים] לשמורת מדבר יהודה, ירידה משבילים מסומנים ופגיעה בצומח". הקנס: 2,130 ש"ח (במילים: אלפיים מאה ושלושים) לכל אחד
כן, 4,260 ש"ח, סכום עתק לשני רועי צאן חסרי כל, שרעו במדבר ליד כפרם, במקום שבו אין שבילים ואין סימונים, אין שום שמורת טבע ואין "צומח" שאפשר לפגוע בו.
באותה עת, נוער גבעות ממאחזים לא חוקיים שצצים על כל גבעה דוהרים עם טרקטורונים אל תוך עדרים של פלסטינים, ומעלים את צאנם על אדמה פלסטינית פרטית שנחרשה ונזרעה בעמל רב, ומכלים את היבולים. אם פלסטיני מעז להזמין משטרה, עוצרים אותו.
בדו"ח צוין מקום העבירה "שמורת מדבר יהודה נחל הרדוף", בלי נ"צ. חיפשתי שעה במפות גוגל אבל לא מצאתי את גבולות השמורה ואם אכן יש סימון כלשהו.
הליקופטר, כלי רכב, פקחים, שוטרים, בית משפט... כמה השקעה מול שני רועים חסרי כל.
