בואו נתבונן במעשים האלה מרחוק. כאילו היינו אנשים שוויצרים, סוקרים בשלווה את האחו הירוק שלפנינו ואוכלים ערימות של שוקולד והררים של גבינה.
נניח שראינו בחדשות שחיילים חמושים של איזו מדינה מדברית עלומה, מאלצים שורות רבות של גברים להתפשט ולכרוע על ברכיהם על שפת חפיר. החיילים שבתמונה נראים רגועים, מצויים במעין אתנחתא, חלקם אפילו מפנים את הגב לצלם ולשורות הגברים העירומים.
נניח שראינו בסרטון נוסף חייל אחד, מאותה מדינה עומד בחנות מתנות ומנפץ בזה אחר זה את החפצים הצבעוניים שעל המדפים. לא בזעם הוא פועל, ודאי לא כפעולה מבצעית נחושה. בעליצות נינוחה הוא פועל, ובשהייה מודגשת בין חפץ מוטח אל הריצפה לבין הצעצוע המרוסק הבא.
נניח שהתבוננו, אנחנו השוויצרים, בחיילים מאותה מדינה, מטפסים על גל חורבותיה של שכונה שהצבא שלהם הפציץ ומחק ממנה את החיים שהיו. נניח שאנחנו מתבוננים בהם זוקפים על גבעת החורבן חנוכיה ענקית, חפץ סמלי מסורתי של אותו העם מאותה מדינה קטנטונת. והנה הם מדליקים בה אבוקה, ותולים שם דגל כחולבן וסביבם רק שממה של הרס והם שרים ומריעים.
עכשיו נחזור אל האחו שלנו
ואל הגבינות והשוקולד, וציוץ הציפורים, פריטים שאין למצוא באותו אתר מלחמת כליון.
עכשיו שחזרנו אל בקתת היידי שלנו, אל הנורמליות העצלה, השבעה: מה אנחנו חושבים וגם חושבות על אותה מדינה ומנהגי חייליה?
בואו נחשוב חזק. נאמץ היטב את מוחותינו המעורפלים מרוב שיגרת חיים של אנשים חיים. האם אין בתמונות ובסרטונים שנחשפנו אליהם כדי להדהד בזכרוננו האירופי מראות שכבר ראינו בעבר, ממש כאן, מעבר לגבול? האם יתכן שהנכדים והנינים של העם המושמד ההוא מבצעים עכשיו מחזה השפלה ושינאה מאותו הז'אנר, מאותה אסכולה של תליינים?
לא יתכן, אנחנו אומרים לעצמנו. לא יתכן שהמושפל יקום וישפיל. יקום ויפציץ ויהרוס וינקום בלי פקודה מבצעית, או למצער, תכלית מבצעית. האם כדי כך הושחתה שם הנפש הצעירה כי נולדה לכבוש? נמחקו ממנה ערכי מוסר וחמלה ואנושיות?! לא, זה לא מתקבל על הדעת השוויצרית.
אז הבה נפטם עכשיו את מקטרת סבא המסורתית שלנו, נשאף ממנה, נתרווח בכורסת הנוח מול האחו והפרות, נאזין לדנדון פעמוני הצוואר שלהן ונפטיר: לא, כל זה ודאי פייק ניוז. החיילים ההם שייכים לצבא המוסרי בעולם. הם בנים של מלח הארץ. מישהו זייף כאן משהו, הדביק תמונות ששייכות למקום אחר, עם אחר, מדינה אחרת לגמרי. לא ככה?
