והעדרים רועים

כמה שלווים הם כרי המרעה של דרום בקעת הירדן. כמה מלא הוד הוא נוף הקדומים. כמה פסטורלי הוא העדר שנע לאיטו, מלחך את השורשים האחרונים שעוד נראים בינות האבנים, והקיץ עוד לא החל.

אדמת דרום בקעת הירדן סובלת מרעיית יתר. את אדמות המרעה יש לחלק למשבצות מרעה, ואת העדר יש להעביר ממשבצת למשבצת כשהעשב נאכל, וכך יכולה אדמת המרעה להתאושש. ובסוף, עד שהגענו למשבצת האחרונה, העשב כבר צימח בראשונה, ואפשר להתחיל מחדש. זה עובד. כל רועה ניו זילנדי יספר לכם. אבל לא בדרום בקעת הירדן. שם זה לא יכול לעבוד.  

בטח תגידו שבניו זילנד יורד גשם ובבקעת הירדן לא. צודקים. אבל זה רק בונוס. בהרבה מקומות על פני הגלובוס יורדים מעט משקעים, אבל רק במקומות בודדים דוחקים את הרועים, אוסרים עליהם לנוע בשטח, מונעים מהם גישה לאדמות ומגרשים אותם ממקורות המים. ומכיוון שכך, שארית האדמות אליהם עדיין יש להם גישה סובלת מרעיית יתר.

אבל מי אוסר על הרועים לנוע, מי מונע מהם גישה, מי מגרש אותם ממקורות המים ולמה הם עושים את זה?

אלה הם פורעי הגבעות ושודדי הקרקעות, המכונים בפי הרוב הדומם "מתנחלים" וגם "נערי הגבעות" ובפיהם הם "מתיישבים". ולמה הם עושים את זה? התשובה הקצרה היא כי הם יכולים, והתשובה המורחבת היא שבדרום בקעת הירדן מתבצע טיהור אתני, בחסות ובגיבוי כוחות הביטחון, ובהסכמה שבשתיקה של ממשלות ישראל לדורותיהן.

אחרי שהצליחו הפורעים לגרש את רוב קהילות הרועים מאזור כביש אלון ודרום הר חברון, הם מרכזים מאמץ בדרום בקעת הירדן. ההתנחלויות הותיקות שבאזור מונעות מקהילות הרועים לרעות בקרבתן, שלא לדבר על כניסה ל"שטחי השיפוט" שלהן.

מאחזים בלתי חוקיים שאיש אינו עושה דבר כדי לפרק אותם חוסמים כניסה למרעה, מתנכלים לרועים בהטרדות בלתי פוסקות יומם ולילה, לעתים באלימות פיזית, גונבים את צאנם, שורפים את המספוא, יורים במיכלי המים ופולשים למגורי המשפחות. והצבא, הריבון בשטח, לא עושה דבר כדי למנוע את ההתעללות. גם המשטרה לא. כולם, הפורעים, הצבא, המשטרה, וכנראה גם ממשלת ישראל ממתינים שהקהילות יארזו וינוסו על נפשן.

אנחנו, פעילי זכויות האדם שמלווים את הרועים, יודעים שאת "המלחמה" הזאת אנחנו לא יכולים לנצח. הגיבוי שנותנים כוחות הביטחון והמשטרה לפורעים חזק מכל פעולה שננקוט. לעתים אנחנו מוצאים את עצמנו בסיומו של יום ליווי מעוכבים בתחנת משטרה אי שם, בשעה שפורע גבעות שהיכה ושבר את ידו של נער רועה, או חטף את הנייד או היכה פעיל זה או אחרת, חוזר למאחז הבלתי חוקי שמח וטוב לב. הוא ניצח.

אל תתנו לתמונות הפסטורליות להטעות אתכם, תרבות שלמה הולכת ונכחדת לנגד עינינו, ועדיין, העדרים רועים.

‍