בשבוע שעבר התקיים בכנסת כנס שארגנה חד"ש, ועסק בטיהור האתני בגדה. חברי הכנסת הפאשיסטים הגיעו למקום ההתכנסות ועשו הכל כדי לחרב אותו, בסגנון הברוטלי, האינפנטילי וחסר העכבות שלהם.
רבים הזדעזעו בצדק מההתנהגות הזאת, כפי שהם מזדעזעים ממעללי מרדכי דוד בהפגנות, מבריונות המתנחבלים בשטחים, מהשתוללות החרדים בכלל ובביתו של השופט נועם סולברג בפרט.
כדאי לשאול למה? למה זה קורה בכנסת? ולמה זה קורה ביתר שאת עכשיו?
התשובות "כי הם בריונים", "כי הם מגעילים", "כי הם פנאטים", נכונות, אבל אינן מספיקות. גם להגיד שהם עושים זאת כי זה מה שהציבור שלהם מצפה מהם, או כי הם עושים זאת כדי להיבחר בפריימריז – זו ראייה חלקית.
עיקר המאמץ שלי בכל מקום שאני מתבטא בו הוא לנסות להסביר שיש הגיון בשיגעון, שזה לא אקט ספונטני אלא תכנית סדורה, שהאלימות היא חלק ממערכת, גלגל שיניים במכונה. היא חלק מחזון, חלק מתוכנית, דרך פעולה. האלימים הם גורם ביצוע, זרוע במערכת סדורה, לצד גורמי ממשל, פקידים, פוליטיקאים ועוד.
השיטה פשוטה – כל מה שאפשר להשיג באופן מינהלי – משיגים כך. מה שלא ניתן - משיגים באלימות.
לדוגמה – כדי לקדם הטיהור האתני בשטחי C יש מיגוון של שיטות: כאשר אפשר על בסיס חוקי מוציאים צו פינוי. כדי למנוע מרעה וחקלאות משתמשים באמתלות של שטחי אש, במסמכי "הקצאת מרעה" שמוציא המינהל האזרחי, בפוליגונים ארכיאולוגים (מרחב הנתון להגבלות), בהחרמת משטובות (רכב ללא רישוי), במעצרי שווא, בצווי שטח צבאי סגור, בעקירת עצים "לצרכי בטחון", בחסימת כבישים, סגירת שערים והצבת מחסומים ועוד ועוד. כאשר כל זה לא מספיק – כשהפלסטינים נצמדים לאדמותיהם ולבתיהם למרות ההתעללות המוסדית - מפעילים את זרוע האלימות, את מיליציית טרור המתנחבלים, וזו משלימה את העבודה ומגרשת את האנשים.
אותו דבר בכנסת – שם היעד הוא ניצחון בבחירות. כל מה שאפשר לעשות באופן ממשלי (בכוונה אני לא אומר חוקי, כי זה לא) עושים. ממנים את "אנשי שלומנו" לכל התפקידים הרלוונטיים שאמונים על טוהר הבחירות – שב"כ, משטרה, מבקר המדינה, היועמ"שית של ועדת הבחירות. מעבירים תקציבים כך שישעבדו תקציבית את החרדים. פוגעים בתקשורת, נמנעים מלמנות שופטים, מחוקקים חוקים ועוד.
את מה שלא ניתן לעשות בצעדים ממשליים – עושים באלימות. אלימות רחוב שמטרתה להפחיד אנשים מללכת להצביע. אלימות מול בית המשפט העליון, שמטרתה לגרום להם (בין השאר) להצביע בעד פסילת המפלגות הערביות – סוגיה שבוודאות תעמוד לפתחם בקרוב. אלימות ברשתות שמטרתה ליצור דה לגיטימציה למפלגות ה"סמול" ולערבים. ואלימות בכנסת.
ביום שלישי (2.6.26) חברי הכנסת סון הרמלך, ואטורי, טלי גוטליב, אלמוג כהן ושאר חבורת הבזויים היו במשימה. הם באו במכוון ובמאורגן לכנס והתפרעו בו. הם עשו זאת כדי לערער על הלגיטימיות של חד"ש, לקראת פסילתה בוועדת הבחירות המרכזית.
הם לא באו כי ייצרם גבר עליהם, או כי הם בריונים מטבעם, או כי לא יכלו להכיל את רגשותיהם אחרי השבעה באוקטובר. סון הרמלך לא באה לשם כי התקשתה להתגבר על רגשותיה אחרי שבעלה נהרג בפיגוע. הם התארגנו ובאו להשיג מטרה וניצלו את מגעילותם כמשאב לפעולה אפקטיבית.
כמובן שיש ביניהם תחרות פנימית – מי שאלים יותר יתברג גבוה יותר, מרדכי דוד מתחרה עם רועי סטאר על מיקום בצמרת בריוני הרחוב, אליאב ליבי מתחרה עם אלישע ירד מי מגרש יותר ערבים ובכנסת סון הרמלך מתחרה עם צבי סוכות מי יותר פאשיסט וכהניסט.
אבל לתחרות יש ייעוד משותף, יש תיאום וארגון וסדר. בשטחים כדי לטהר אתנית ולהנציח את האפרטהייד בגדה המערבית, ובכנסת כדי לנצח בבחירות ו... להנציח את האפרטהייד בגדה (בין השאר).
זה כמובן מחייב פעולת נגד, משמעות הכשלון בבחירות היא הנצחת והעצמת הקטסטרופה שאנחנו נמצאים בה
