מי אמר.ה שאי אפשר לעשות טרנספר???? (אה, החוק הבינלאומי אוסר עליו ומכריז עליו כפשע מלחמה, ואפילו כהנא הסתייג ואמר שהוא מדבר רק על "טרנספר מרצון"), אבל למה להתקטנן? מה אכפת לנו כל אלה? הרי מדובר בסך הכל בערבים, לא?
בואו נלמד אתכם איך עושות טרנספר, תוצרת בית. המצרכים:
- קהילת רועים מטורטרת עד היסוד.
- 3 "חוות", כלומר מוקד של טרור, משלושה כיוונים, בכל אחת כהניסט מתוגבר בנשק ובטרקטורון מייד אין סמוטריץ', בנערים רועים (לפעמים מוגשים לו בחסות המדינה) וכמה כבשים או פרות.
- מח"ט מתנחל שעל הג'יפ שלו סמל החוות עם ארץ ישראל השלמה.
- סמוטריץ' פושע המלחמה המבוקש בהאג, כשר אחראי על המינהל האזרחי בשטחים.
- גדוד אריות הירדן, מלאאאא חיילות רעולות, שונאות ערבים. ולא ברור מה נסגר איתן. בחיי...
אז הנה קורותיה של משפחה אחת (גילוי נאות: אנחנו חברים. אני אוהבת לשבת ולשתות תה עם א' אשתו החכמה של אחמד, וגם לאכול את האוכל הטעים שהיא מבשלת לסיורים שאנחנו מובילים בבקעה).
אחמד גר מתחת לרותם (התנחלות "חמודה" ואקולוגית, שמתחתיה חווה אלימה בשם טנא ירוק), על אדמה שלו, שהוכרזה לפני הרבה שנים כשטח אש. "ביתו", האוהל שלו, נמצא בשולי השטח. ממש על הגבול. היה ניסיון להסדיר אותו, אך הצבא לא התעניין בכך. בימים שהיה כאן חוק היה ברור, שגירושו מהמקום מחייב מציאת פתרון אחר וסביר עבורו. אחמד רועה על הגבעות ליד ביתו, בשטח האש, כבר שנים, ובקיץ רועה באדמות ממזרח לכביש 90. כל האדמות האלה שלו.
אז הנה עונת המרעה הנוכחית בדרדור מהיר:
- במהלך החורף, הגשום ורב המרעה, בכל יום שבו אחמד עולה לרעות על הגבעות, הוא מוצא שם את דידי, צורי או חגי, אחד מאנשי החוות, רועה את עדרו. מיד כשהם רואים את אחמד הם מזעיקים את אריות הירדן שמגרשים את אחמד, במקרה הטוב, או עוצרים אותו לכמה שעות. במקרה הרע ממש, משליכים אותו בסוף "מעצר" כזה ליד הכפר ברדלה, בצד הכביש, אזוק. פשעו: רעייה בשטח אש. באותו זמן שבו בעלי החוות, שזה מקרוב באו לבקעת הירדן, רועים בו באותו רגע ממש.
- לפני כחודש אחמד התייאש. הוא ויתר על המרעה, והחליט לשלם לבן דוד שיש לו שדה מחוץ לשטח האש. השדה נקצר, והוא החליט לרעות את העדר עליו. שילם לו, ובבוקר יצא לשם - וגילה שם את העדר של דידי מחכה לו, רועה בשקט בשדה שהוא שילם עליו. ועכשיו נחשו, כשהגיע הצבא, עם אריות הירדן, את מי גרשו משם?
- ניסינו לפנות לרשויות. המת"ק הכריז שמותר לאחמד לרעות על השטח הזה. נחשו האם זה עזר? ביום ראשון אני הייתי שם כשאחמד מנסה להגיע לשדה והחיילות לא נותנות לו. אם יעבור את הכביש - ייעצר. באותו זמן, הרועה של דידי רועה שם. מרעה גזל שאחמד משלם עליו.
- ואז השבוע אחמד התייאש סופית מהמרעה. קנה שאריות תירס משדה, קצר אותן, העמיס על הטרקטור והביא לכבשים. זה יקר, זה המון עבודה, אבל יש להן מה לאכול.
- והנה, למחרת לפנות בבוקר, מגיעות אותן אריות ירדן, וציוד כבד, ומחרימות את הטרקטור, את המכונית שלו ואת עוקב המים שלו. העוון - מגורים בשטח אש (כאמור, סיפור ארוך שנים. הם היו שם לפני שטח האש. הם בגבול השטח, קרוב לכביש).
- כולנו השתגענו יחד עם אחמד. ניסינו לפנות לכל העולם לעזרה. צה"ל הבטיח שהוא משאיר מספיק ל"צרכים הומניטריים". אחמד עשה מאמצי עתק להביא משאית של מים, להשקות את העדרים. בעלי החוות חוסמים את דרך המשאיות, וכולם מפחדים להביא לו. בסוף הוא מצליח להביא מעט מים. מסתבר שהם מים מליחים. הם בסדר לכבשים. במחיר עתק. למשפחה, הוא קונה שישיות מים, גם אנחנו קונים לו. חם לכולם. איך מאכילים את הכבשים? ממה הן ישתו מחר???
- בשעות הערב המאוחרות מגיעות שוב אריות הירדן. לוחמות חביבות כאלה, רעולות פנים, ובטון שונא מבררות איתו שיש לו קצת מים. כי הבטיחו שישאירו את המעט ההומניטרי (כאן יש עוד סיפור אחד, על צער בעלי חיים ועל טל גלבוע, שהתגייסה לעזור עד שהבינה שזה ערבים וכל החמלה התאדתה מיד...). אז קצת מים במיכלים שהוא הביא במאמץ עילאי, מוכיח להן שאפשר להשאיר אותו ככה. חצי חי.
אי אפשר להמשיך לחיות ככה, בלי מים, בלי אוטו, בלי טרקטור להביא אוכל לכבשים, בלי מרעה. עם מעצרים תכופים, עם החרמות וצעקות ומכות (שאשתו קיבלה מהחיילות לפנות בוקר בארוע ההחרמה הגדול). ויש שם ילדים קטנים וגדולים ונחמדים מאד. וגם עם צרכים מיוחדים. והם פוגשים את אריות הירדן בבוקר מוקדם ובלילה מאוחר, בצעקות וקללות ומכות.
כל אדם אחר שאני מכירה, כבר היה בורח בשלב הזה. אין לו לאן. הוא יהיה פליט אומלל עם משפחתו לשנים ארוכות. זה נקרא טיהור אתני וטרנספר וזה פשע מלחמה.
מי שלא שם, לא יכול להבין כמה איפוק אצילי יש באיש הזה אחמד שמדינת ישראל החליטה להפכו לאבק אדם. מי שלא שם, לא יודע כמה הרבה אנשים טובים מנסים לעזור לו, ולא יכולים מול חומת האטימות הלא תאומן של מדינת ישראל מודל 2026.
